נישואין ומגדר 

 

 

תרבות של מחלוקת

תרבות של מחלוקת

צדק חלוקתי

צדק חלוקתי

שבת במרחב הציבורי

שבת במרחב הציבורי

היחס לאחר

היחס לאחר

עמוד הבית

עמוד הבית

ספר הזוהר פרשת תזריע

רבים טוענים, שהבשורה הגדולה שהביאה איתה המאה ה20, שייכת לכניסתה של האישה אל מרכז הוויה החברתית. מעמדה של האישה, אשר עד אותם שנים היה משני למעמדו של הגבר, קיבל תפנית בזכות מאבק עיקש, למען שוויון, חירות וצדק. המרחב החברתי החדש שנוצר, השפיע וממשיך להשפיע על השיח החברתי בעולם בכלל ובישראל בפרט. גם בעולם המחשבה היהודי ומתוכו, בעולם השיח האזרחי בישראל, נוכחת מהפכה זו, הן בסוגיות הלכתיות, רוחניות, ביתיות פרטיות והן, בסוגיות אזרחיות, המעידות על אופיו של המרחב הציבורי הישראלי.

 

 

"רבי אליעזר אומר: כל המלמד בתו תורה, כאילו לומדה תיפלוּת"                                          (סוטה פ"ג מ"ד)

 

ובירושלמי נאמר משמו של רבי אליעזר:"יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים"       (ירושלמי סוטה פ"ג ה”ד)

 

לימוד התורה מסמל את מרכז ההויה היהודית, את המעבר מדור לדור, את העמקה בשרשים מצד אחד, ואת החדשנות והיצירה מצד שני. הדיון על מחויבותה או אפשרותה של האישה ללמוד תורה, הוא הדיון בשאלת מקומה של האישה בכינון ועיגון עולם המחשבה היהודי. יותר מכך, האם ניתן להעניק לאישה אפשרות שווה, ללמד, להעביר, להנכיח את עולם היהודי לדורות הבאים ודרך כך, להיות חלק מרכזי בשרשת הדורות של העם היהודי? לאורך התפתחות עולם ההלכה והמחשבה היהודי, נלמדו גישות שונות ומגוונות על מקומה של האישה בחיי הרוח ולימוד התורה בעם היהודי.

 

וכך טוען הרב יוסף משאש בספרו נחלת אבות: ״ואמנם יהי רצון שיתקיימו דבריו שאמר שלא יהיה לה שום שכר, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי אינה עוסקת בתורה לצפוי שכר, רק לשם אהבתה של תורה, ויפעם הגאון מדבריה אלה, ויפטריה לשלום ברוב ברכות, ויאמר לאביה הנח לה לעשות רצונה, כי בזה תהיה זכותה רבה להגן על בני העיר, וכן היה״ (רבי יוסף משאש, דרוש תמ"ב, נחלת אבות, ירושלים: אוצרות יוסף, 1987, חלק ו, עמ' יב-יז)

 

הרב משאש ועוד רבים כמוהו, ראו באישה שווה לגבר ביכולת והחיבור לעולם התורה. הם ראו בה שותפה שווה לעיגון עולם התורה, חדשנותו והעברתו לדורות הבאים. בזכותו ובזכות רבים כמוהו, קיימות כיום תלמידות חכמים רבות, אשר מרבות תורה, הלכה, פילוסופיה ומחשבה יהודית בחברה הישראלית.

 

"אישה לא נולדת אישה, אלא נעשית אישה”

(סימון דה בובאר, המין השני)

 

הפילוסופית סימון דה בובאר, אחת הוגות הדעות אשר הובילו למודעות את עומק הפרדוקס בין התפתחות הדמוקרטיה המודרנית הדוגלת בשווין וחירות, לבין השארת מעמדה של האישה משני לגבר. עיקר תפיסתה התבסס על הטיעון הקיומי, אשר מציג את מהות ההבדל בין הגבר לאישה לא כביולוגי, אלא כתודעתי.

 

לדידה, תפקידו של הגבר ותפקידה של האישה, טבוע בתודעת החברה האנושית ולא ניתן להוציאו. הגבר יהיה השולט, זה המוגדר כשלעצמו, לעומתו האישה, אשר תפקידה יוגדר על ידי השולט עליה-הגבר. אין כאן סימטריה, אלא, תודעה מובהקת של שולט ונשלטת. ניתן להדגים הבנייה זו, על ידי כך, שנשים שהגיעו לתפקידי הנהגה, אופיינו בדרך כלל כבעלות אופי גברי - קשוח, אגרסיבי, אסרטיבי, ההיפך הגמור ממהותה מהדמות הנשית - רכה, מתפשרת, חלשה, כפי שהיא נתפסת בתודעת רבים. טענתה של דה בובאר, שכדי לייצר שינוי תודעתי, יש ליישר דה-קונסטרוקציה, כלומר, שבירת עקרונות והוייה ובנייה מחדש. ניתן לבצע זאת בעזרת מאבק-מרד.

 

״הרי את מקודשת לי בטבעת זו, כדת משה וישראל״ (מתוך טקס איסורין ונישואין)

 

החיבור בין שתי מערכות השינוי שהצגנו עד עתה: שינוי מעמדה של האישה בהוויה הדמוקרטית מודרנית ושינוי במקומה של האישה בתפיסת המחשבהמהיהודית, מגיע לידי ביטוי במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית באופנים שונים. אחת הסוגיות המרכזיות, המציגה את הדינמיקה בין השפות היהודית לאזרחית באופן האקוטי ביותר, היא סוגיית הנישואין.

 

על פי התפיסה היהודית האורתודוקסית, מהותו של טקס הנישואין, מביא גם לידי ביטוי, את קנייתו של הגבר את אשתו. בזכות מעשה קניין זה, אשתו מותרת לו ולא לאחר. ניתן לראות אקט זה, כמגדיר את האישה כרכוש הנקנה על ידי גבר ומכאן, גם את מעמדה הנחות של האישה אל מול האדם הקונה אותה. מכאן ומסיבות נוספות של עקרונות דמוקרטית (כגון חירויות המקנות זכות לאדם לבחור את בן או בת זוגו), קמה קריאה בשמה של הדמוקרטיה, לאפשר נישואין שאינם על פי ההלכה היהודית הארתודוקסית בישראל.

 

קיימים רבדים רבים לסוגיה זו, יש כאן גם רובד של שיח יהודי מובהק ובלעדי (על שינוי ההלכה, על הכרה במרחבי יהדות נוספים מעבר לזה האורתודוקסי ועוד), קיים גם רובד יהודי אזרחי השואל על חירותו של האדם מצד אחד ומצד שני, הגבלתו בעקבות היותה של המדינה מקיימת את מערך הנישואין והגירושין על פי הרבנות הראשית לישראל. כלומר, על פי ההלכה היהודית האורתודוקסית.

 

בין מעמדה של האישה בעולם היהודי, למעמדה בעולם הדמוקרטי-מודרני, לסוגיות הנישואין והגירושין במדינת ישראל, המכילות את שני העולמות המורכבים- היהודי והדמוקרטי, ניתן להגיד באופן מובהק שאנחנו משתנים. אך לאיזה כיוון נכון להשתנות? על מה אנו מוותרים בשינוי זה? מהי מערכת היחסים הנכונה בין היהודי לאזרחי במקרים אלו?

 

 

רבי משה בן מימון

עמנואל לוינס

רבי יוסף משאש

סימון דה בובואר

ציפי סער

אליזבט גולדוין

חנה קהת

״ויקרא את שמם אדם״

על זהות מגדרית, קהילתית ותלמוד תורה

״הרי את מקודשת לי?״ בין קודש לחול, בין מדינה לדת- סוגיית הנישואין במדינת ישראל, על שיח יהודי אזרחי

תרבות של מחלוקת

תרבות של מחלוקת

צדק חלוקתי

צדק חלוקתי

שבת במרחב הציבורי

שבת במרחב הציבורי

היחס לאחר

היחס לאחר

עמוד הבית

עמוד הבית

סדנה

סדנה