תרבות של מחלוקת

תרבות של מחלוקת

צדק חלוקתי

צדק חלוקתי

שבת במרחב הציבורי

שבת במרחב הציבורי

היחס לאחר

היחס לאחר

חנה קהת

אהאם ייתכן שמנהיגות של נשים נושאת בחובה בשורה של שינוי לטובה? האם היא שונה ממנהיגותם של גברים? מי מאיתנו לא שמע על כך ש"כאשה הופכת למנהיגה היא יותר גרועה מהגבר, היא 'כלבתא', שתלטנית וגברית"? מושגי המנהיגות הוגדרו בעבר במונחים גבריים, וכשנשים הפציעו אל העולם כמנהיגות בזכות עצמן הן נשפטו תמיד על-פי אמות-מידה גבריות. בן-גוריון אמר על גולדה מאיר שהיא "הגבר היחיד בממשלה", על מרגרט תאצ'ר אמרו כי בנוכחותה שוכחים שהיא אשה. ראש ממשלת אנגליה לשעבר, שזכתה לתואר "אשת הברזל", לא נראתה בעיני רבים כשייכת לזן הנשי, וגם נשים אחרות הבולטות בנוף הציבורי נמדדות על-פי מידת גבריותן (ראה "הקושי הבלתי נסבל של מנהיגות נשית", מירה חניק, בתוך אתר האינטרנט "הדרך למעלה": www.haderech.co.il.leadership.html).

 

האם ישנה מידה של "גבריות" החופפת את תכונת המנהיגות, ורק אשה שניחנה בה מגיעה להישגים? או שמא קיימת מנהיגות נשית שונה? מה קורה כשאשה מגיעה לשם? האם דפוסי הנהגתה שונים? איך מתייחסים אליה? האם נכונה טענת הפמיניזם שזו ההנהגה של המילניום הנוכחי, המילניום של הנשים?!........ככל שהחברה היא יותר דמוקרטית, יותר פלורליסטית ויותר ביקורתית, יותר מתאים לה המודל המנהיגותי הדמוקרטי, המזדהה, המשתף, האינטראקטיבי. ונהפוך הוא, ככל שהחברה יותר שמרנית, יותר הולם אותה המודל של מנהיגות סמכותית, רציונלית, משימתית והייררכית. לפיכך, ככל שהקבוצה היא יותר שמרנית, היא תיטה יותר לדחות את מנהיגות האשה, אשר מציבה בפניה אתגר הנוגד את תרבותה.בעבר המנהיג היה סמכותי ונוקשה.....רוח הזמן מציבה כיום את האינדיבידואל, את ההגשמה העצמית ואת ההזדהות האישית כערכים מועדפים, כמו גם את השוויון הדמוקרטי ואת הביקורת התרבותית, שמטבעה מערערת את המבנה המסורתי-ההייררכי ואת מבנה התרבות של שיח, שותפות ודיאלוג. הדבר חוזר ומאשש את הטענה, שהעידן שלנו דורש יותר מנהיגות "נשית" ממנהיגות "גברית".

 

חנה קהת, סדר נשים, ארץ אחרת , 11: 60-65, תשס"ב 2002

 

 

מקורות נוספים מומלצים עבורך

 

 

 

 

 

הרב יוסף דב סולובייצ'יק, "אדם וביתו", ירושלים תשס"ב, עמ' 78-74

וירג'יניה וולף, "חדר משלך", "משכל" הוצאה לאור,

2004, ע״מ 17-18.

שרה פרינלנד בן ארזה,

חנה רחל מלודמיר,

בתוך: "אנא בשם",

ניצה דרורי-פרמן (עורכת),

עם עובד 2006, עמ' 36

רמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה יג