תרבות של מחלוקת

תרבות של מחלוקת

צדק חלוקתי

צדק חלוקתי

שבת במרחב הציבורי

שבת במרחב הציבורי

היחס לאחר

היחס לאחר

סימון דה בובאר - המין השני

עלינו לשאול את עצמנו את השאלה מהי אשה? עצם הצגת השאלה מעלה על דעתי מיד תשובה ראשונה: יש משמעות לעצם העובדה שאני מציגה את השאלה. גבר לא היה מעלה על דעתו לכתוב ספר על מצבם המיוחד של הגברים באנושות... עובדת היותו גבר מובנת מאליה... הגבר מייצג בו זמנית את החיובי ואת הנייטרלי... האשה נתפסת כַּשלילי עד כדי כך שכל הגדרה מיוחסת לה כמגבלה, בלי כל הדדיות... אמר אריסטו "עלינו לראות את אופיין של הנשים כלוקה בפגם טבעי"... כך (גם) עולה מן הסיפור בספר בראשית...המתאר את חוה כמי שנבראה "מעצם עודפת". האנושות היא זכרי, והגבר מגדיר את האשה לא בפני עצמה, אלא יחסית אליו...היא הלא-מהותי לנוכח המהותי... עצם העובדה שאשה היא "אחר" מערערת את כל הצידוקים שהגברים מצאו לכך אי פעם, משום שאינטרסים שלהם הם שהכתיבו אותם באופן הברור ביותר...לעתים עוינות זו [=היחס לאשה כאחר] נראית מבוססת, אך לרוב היא נראית חסרת כל הצדקה; למעשה היא טומנת בחובה שאיפה לצידוק עצמי, מוסווית במידה כזו או אחרת של הצדקה.

 

 

מקורות נוספים מומלצים עבורך

 

 

 

 

 

הרב יוסף דב סולובייצ'יק, "אדם וביתו", ירושלים תשס"ב, עמ' 78-74

וירג'יניה וולף, "חדר משלך", "משכל" הוצאה לאור,

2004, ע״מ 17-18.

שרה פרינלנד בן ארזה,

חנה רחל מלודמיר,

בתוך: "אנא בשם",

ניצה דרורי-פרמן (עורכת),

עם עובד 2006, עמ' 36

רמב"ם, משנה תורה, הלכות תלמוד תורה, פרק א, הלכה יג