"נניח לרגע מצב אוטופי, שבו השבת מצליחה להשתחרר מלפיתת הדוב של בניזרי, והיא עומדת בפני עצמה, כערך תרבותי. ערך שמכיר בחומרנות חסרת הגבולות הטבועה בנפש האדם, ומכריח אותו לעצור יום בשבוע, להיות עם משפחתו, לעסוק בעניינים שברוח, אם במפגש עם חברים סביב המנגל באחד היערות, בטיול במדבר יהודה, או בבית הכנסת…".

 

כיצד ריטואל יכול לממש את המצב האוטופי שענת גוב מדברת עליו?

 

"נניח לרגע מצב אוטופי, שבו יש לחילונים זכות בחירה. האם היינו בוחרים ששבת תהיה ככל הימים? האם היינו מוותרים על הרגע הזה ביום שישי, בסביבות ארבע אחר הצהריים בערך, שבו הכול נסגר, אי אפשר יותר לעשות סידורים (ברוך השם), ובבת אחת נפסקת ההמולה המתמדת הזו שאנחנו חיים איתה יום יום, ומשתרר שקט שאין יפה ממנו. האם אנחנו מוכנים לוותר על השקט הזה?".

 

כיצד השקט שמשתרר ביום שישי לפני השבת הוא הזמנה לריטואל במרחב הציבורי?

 

"במלחמתנו הצודקת נגד השימוש הציני שעושים פוליטיקאים דתיים בשבת, עלינו להיזהר לא לשפוך את השבת עם המים". 

 

כיצד ניתן ליישם את דבריה של ענת גוב?

 

ענת גוב, מחזאית ובעלת טור בידיעות אחרונות

 

 

 

צדק חלוקתי

צדק חלוקתי

תרבות של מחלוקת

תרבות של מחלוקת

נישואין ומגדר

נישואין ומגדר

היחס לאחר

היחס לאחר

עמוד הבית

עמוד הבית

שקט שאין יפה ממנו

ענת גוב