מה כל כך הרגיז אתכם בקמפיין "שישי ישראלי"?

החילונים זעמו על סדרת הפרסומות המציגה את בני המשפחה יושבים בשישי בערב סביב הסמארטפון, אך אף אחד לא חיפש להחזיר אותם בתשובה – אלא לחזור לערכים הבסיסיים של כולנו.

שישי בערב, משפחת ישראלי. ילד מתוק מפרק להנאתו מקלדת. קאט. ילדות מתקוטטות ברוב חן ליד שולחן ארוחת הערב. קאט. בני משפחה מאוחדים ושלווים על הספה בסלון, שקועים עד האוזניים במסכי סמארטפון מרצדים. קאט. ואז, בבת אחת, האידיליה נהרסת.

הכירו את האויב החדש: קידוש. הו האימה, אוי ההשפלה. חייבים להגיש מיד תלונה נזעמת לרשות השנייה. להעלות דחוף בפייסבוק פוסט "אכלו לי קידשו לי" נחרד ומזועזע, עם מילים כמו "פוגעני", "דמגוגיה זולה", אה... וגם "כפייה דתית", מה שבטוח. מוכרחים להראות להם לשישי ישראלי החצופים האלה, מה זה לדחוף לנו ככה בכוח מסורת ישראלית לפנים. העיקר שלא נצטרך להתמודד עם מה שמציק לנו באמת. אתם יודעים, עם האמת.

בואו נודה, זו לא רק הקריקטורה המקוממת של משפחה חילונית, כפי שניסחה מישהי בלהט. אחרי הכל בעולם הפרסום של היום אי אפשר למכור משהו בלי לקחת את המסר עד לקצה. הסיפור האמיתי, כולם יודעים, הוא השימוש במוצר יהודי מסורתי כפרזנטור. זה פשוט לא הולך. לא כאן, בישראל היהודית-דמוקרטית. 

כי בינינו, מה הם רוצים בסך הכל החבר'ה הנחמדים משישי ישראלי? להוציא אותנו לכמה דקות מהסמארטפון. להושיב אותנו סביב שולחן אחד, בשקט, בלי הסחות דעת. שנסתכל אחד לשני בעיניים. שנתנתק מכל השגרתי, התובעני והמטמטם. כוונות טובות שכולן, מה לעשות, הלכו לפח כי הם שכחו שבמדינת היהודים, יהדות היא אסון שיווקי.

לקמפיין "תהילים בשביל הנשמה", הוציאו את הנשמה. לפרסום לעידוד הנחת תפילין ערכו וידוא הריגה מיידי. ושבת? היא בכלל כישלון קולוסאלי מתמשך. אפילו מאבק סוציאלי ממדרגה ראשונה שבא מלמטה, מסוחרים קטנים שרק ביקשו שוויון הזדמנויות ועמידה על זכותם החוקית הבסיסית למנוחה חד שבועית ללא פגיעה בפרנסתם, גם הוא התפוצץ לבסוף לכדי עליהום ציבורי נוסח "מי הזיז את גבינת השום שמיר בשבת שלי." 

גילוי נאות. מאז שנת 2008 אני שותף פעיל ביוזמה מקסימה, בשם "שישי משפחתי". היוזמה שאינה קשורה כלל לקמפיין הנוכחי, הוציאה אותנו בזמנו למהלך תקשורתי דומה, אך גם שונה. נקודת המוצא שלנו התבססה על סקר של חברת מותגים שמצא שמעל ל50% מהמשפחות החילוניות אינן יושבות למפגש משפחתי, אף לא פעם אחת בשבוע. קבוצת פילנטרופים החליטה להירתם אז ולקדם מודעות ליישום ארוחת שישי משפחתית- סעודת שבת, אם אתם מסוגלים לעמוד בניסוח המבהיל- מתוך הבנה מגובה במחקרים, שיש בכוחה לתרום משמעותית לחיזוק התא המשפחתי.

האמינו לי, או חפשו בעצמכם את הקמפיין ההוא ברשת, חוץ מנרות דולקים ברקע לא ניתן היה לייחס לו משהו מעבר לארוחת שבת קלאסית המתקיימת באין ספור בתים פלורליסטים בישראל. אך נחשו מה, אפילו אז, כשבמודע הוחבאה היהדות עמוק בבוידעם, נאלצנו להתמודד עם חיצים של ציניות חילונית רדיקלית. למה דווקא בשישי? למה לא ארוחת שלישי? מה פתאום באתר שלכם מסבירים מהם הדלקת נרות וקידוש? גם אז אפוא, היו כאלו שפשוט לא היו מסוגלים לספק לגיטימציה למהלך טוב ותמים, כאשר הוא מגיע באריזה אחת עם השבת שכה התרגלנו להשמיץ.

בפועל, הקמפיין ההוא של שישי משפחתי והנוכחי של שישי ישראלי מצטרפים לרנסנס של יוזמות המתפתחות בשנים האחרונות סביב השבת. חילונים שומרי שבת, שבת ישראלית, תרבות שומרת שבת, שומרים ביחד ואחרים. הצד השווה שבכולם, שאף אחד לא מדבר כאן על חזרה בתשובה, אבל כולם כאחד מדברים על חזרה הביתה. כולם מבטאים את הכמיהה לדברים בסיסיים שכולנו, בני הדור הדיגיטלי, איבדנו בדרך.

אז הפסיקו להתלהם. קידוש הוא בהחלט לא פתרון קסם לתחלואי העידן המודרני. צריך עוד הרבה דברים שיקרו. אבל ממשהו הרי צריך להתחיל. ולשבת יחד ולסגור את הסמארטפון, זו התחלה טובה מאוד. נרגענו? יאללה, קחו אויר ותעשו שישי. בכיף.

הכותב הינו חבר פרויקט "שישי משפחתי"

 

 

 

צדק חלוקתי

צדק חלוקתי

תרבות של מחלוקת

תרבות של מחלוקת

נישואין ומגדר

נישואין ומגדר

היחס לאחר

היחס לאחר

עמוד הבית

עמוד הבית

 בעקבות מסע הפרסום של עמותת "שישי ישראלי", מאת חיים גרילק (22.12.14).