היחס לאחר

היחס לאחר

נישואין ומגדר

נישואין ומגדר

תרבות של מחלוקת

תרבות של מחלוקת

שבת במרחב הציבורי

שבת במרחב הציבורי

עמוד הבית

עמוד הבית

חירות מול שוויון

"בעיית החירות אין לה אלא פתרון אחד, ושוויון שמו... בני אדם נבדלים זה מזה מבחינת כוחם הגופני; אבל במידה שהדבר נוגע ליחסיהם הסוציאליים, נתבטל אי שוויון זה... אבל ודאי היו ימים בהיסטוריה הסוציאלית שאיסור זה, שהוטל על החזק לעשות כאוות-נפשו בכוחו הגופני, הופיע – לפחות בעיני החזק – כמעשה התערבות אכזרית בחירותו האישית... ואכן, כשם שאין אדם רשאי להשתמש בכוחו הגופני כאוות נפשו, כך אין טעם להתיר לו להשתמש כרצונו בנכסים שבידו או בשכלו... 

חירותו של החלש תלויה בבלימת החזק, חירותו של העני – בהגבלת כוחו של העשיר, חירותו של התמים – בריסון רצונו של חריף המוח. 

ראוי כל אדם שיהיה בן חורין לעשות לחברו לא יותר ממה שהוא רוצה כי חברו יהיה בן חורין לעשות לו; זה הבסיס המשותף לחירות, לשוויון ולמוסר"

פרופ' פולרד ריצ'רד / "האבולוציה של הפרלמנט". 

 

מדוע אין האדם יכול להשתמש בנכסיו איך שהוא רוצה? איזה נימוק אתם מוצאים לכך בטקסט? 

האם אתם מסכימים לנימוק זה? בתשובתכם התייחסו לשני צדי המטבע: החזק והחלש; העני והעשיר; התמים וחריף המוח.

מי תלוי במי ומדוע? למה צריך להתחשב זה בזה ומדוע יש להגביל חירות של אדם?

מה חשוב יותר בעיניכם - חירות הפרט או התחשבות בכלל ויצירת שוויון בין בני אדם? נסו לבחון את הסוגיה בעיניים המתייחסות לשני צדי המטבע, היעזרו במקרה בוחן כדי להמחיש את עמדתכם (למשל: אדם עני לווה כסף מאדם עשיר; אחד מפשוטי העם מנסה לפלס את דרכו המעמדית לעומת אדם בעל עמדה/משרה בכירה, וכד'). איזה נימוקים/היגדים/פתגמים תוכלו להביא לחיזוק עמדתכם?

ספר תהילים

ספר איוב

ספר יחזקאל,

הושע וצפניה

ספר משלי, דניאל

ספר ירמיהו

ספר ישעיהו

ספר דברים

ספר ויקרא פרק י״ט