על הטקסט היהודי

 

 

ארבעת-אלפים שנה אחורה - קריאת "לֶךְ-לְךָ" מהדהדת באוויר העיר חרן ואבי האומה של כולנו, נענה לקריאת המסע הארוך לארץ כנען. תאי גופו של אברהם משמרים את המידע התורשתי אודות קריאת הנדידה, וזו תשוכפל לאורך כל שנות היותנו - יש האומרים עד עצם היום הזה. הסיפור שלנו מתחיל להירקם.

חוטי זהב של זהות קולקטיבית נמתחים מאז ימי אברהם ועד ימינו שלנו, חוטים המספרים באותיות ובמילים את סיפורה של הליבה הערכית והסיפור המשותף שסביבו התגבשנו, אלו עוד פועמים וחיים. לצד הזמן העברי, הארץ, השפה העברית, הסמלים והסימבולים, הזכרון המשותף, הטקסים, הריטואלים, המצוות וההלכות, מנצנץ חוט אחד המטביע בעוז את חותמו בכל השאר, והוא ניכר ובולט בכולם ומעל כולם – הטקסט היהודי.

סיפור יכול להיות מסופר בע"פ אבל ספר יהיה כתוב תמיד באותיות ובמילים, הסיפור שלנו מיוצג באמצעות הטקסטים המכוננים של העם; סיפור בע"פ נשכח לעיתים, וחלקים ממנו עלולים להישמט בדרך הטבע, אך טקסטים המיוצגים כסיפור כתוב, אינם הולכים לאיבוד וניתן לעיין בהם שוב ושוב כדי להיזכר בסיפור. "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה" (אבות, א', א') - "והגדת לבנך" בע"פ ובכתב.

 

 

האם נוכחות הטקסט הסיפורי בלב חייה של האומה, הוא שקיים אותה לאורך זמן כה רב? האם בכך נעוצה התשובה לחידת ההישרדות? לאורך כל שנות הגלות, הגירושים והנדידות, לקח עימו עם-ישראל את הספר. כך נמנע לא רק מאובדן הסיפור, אלא המשיך לפתח עליו את היצירה הרוחנית, הספרותית וההלכתית לאורך כל השנים - סיפור יהודי הממשיך להיכתב בימינו אנו כשניחוחות ישראליים של שקלא וטריא מעטרים אותו בגישה של "כזה ראה וחדש" הרומזת לנו לא לוותר על מקומו המכונן של הסיפור מחד, ומעניקה לנו את חופש הפרשנות והלימוד מאידך, כדברי רבי נחמן מברסלב: "המעיין היטב בספר, יוכל למצוא בו אפילו מה שהמחבר לא כיוון כלל".

הערכים המשותפים המובעים בסיפור היהודי, יוצרים קהילת חזון. זוהי קהילה החשה שותפות גורל עם אחֵיה לאותו סיפור מכונן העובר בשושלת הדורות בעיקר באמצעות הטקסט הכתוב. כדי להמשיך ולספר את הסיפור, לא נוכל להשאירו בארון, אדרבא – עלינו לחלץ אותו מחשכת המדפים, לנער היטב את האבק, להגות בו ולהפוך בו כדי לייצר ממנו ובאמצעותו, סיפור חיים עכשווי, סיפור חיים ישראלי היונק ממעיין החיים של כולנו – הטקסט היהודי. 

שלוש קומות של יחסים בין  הטקסט לחינוך לזהות

עמיחי צור

תכנית מארג

הלמידה מתוך הטקסט היהודי מגביהה עוף הרבה מעבר לידע, להבנה ולמיומנויות אישיות, לימודיות וחברתיות, שהם נשמת אפו של כל בית-ספר. היא מייצרת סיבה וטעם לחיים כולם, באשר היא מהווה אינסוף נדבכים מבנֵי זהות ומתוך כך גם משפיעה על זהותו של אדם. לומד העסוק בעיון ובלמידה של טקסט שאבותיו שרו את זה קודם, מגלה באחת לא רק את הקשר שלו אליהם אלא בעיקר שואל את עצמו שאלות בדבר המוסריות שלו, התוקף שלו, הרלוונטיות שלו, התאמתו לחיים של היום ועוד אלפי שאלות היוצרות בכוחן מסלול חיים המנותב לדרכי חיים מנומקות וברורות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בלכתנו אל הטקסט היהודי נניח אותו במרכז הלימוד. ראשית בוודאי נפרש, נבין ונתווך, כי אנשי חינוך אנו. אבל דווקא בזכות העובדה הזו, אל לנו לשכוח שחינוך לזהות ולימוד של מקצועות לימוד וחקר, אינם קווים מקבילים – הם נעים יחדיו שלובים זה בזה והם גוף אחד שלם שאיננו ניתן לניתוק.

לספר את הסיפור היהודי-הייחודי הוא מלאכת החינוך האמיתית. הבחירה לעשות זאת באמצעות הטקסט היהודי תהיה הדרך הטבעית הנכונה והנוחה לזמֵן אל שולחן הלימוד את הסיפור של כולנו, ואנו אנשי החינוך נהיה אמונים גם על יצירת סיפורו הייחודי של בית-הספר בהקשריו היהודיים-ישראלים. זהות, מהות ושיח מעורר שאלות של חיים - כל אלה טמונים בטקסט היהודי שלנו.

צדק חלוקתי

צדק חלוקתי

תרבות של מחלוקת

תרבות של מחלוקת

נישואין ומגדר

נישואין ומגדר

היחס לאחר

היחס לאחר

עמוד הבית

עמוד הבית

על זהות ועל טקסט

ד״ר נעמה רשף

תכנית מארג

מחשבות על תרבות יהודית ישראלית ופדגוגיה

שמחה לוי

משרד החינוך

היחס אל הטקסט

ד״ר יהודה מימראן

מנכ״ל כל ישראל חברים

רבדים בקריאה

ופענוח טקסט

תכנית מארג

הרב יובל שרלו:

״טקסטים: מבסיס ידע להנעה נפשית״

ד״ר חנוך בן פזי

״פרשנות הטקסט כמעשה מוסרי״

אסף בייזר ויניב ביטון - היהודים באים

״על גבולות בפרשנות הטקסט״

פרופסור נמרוד אלוני

חינוך יהודי לזמן הזה

מרחבים של מפגש בין טקסט יהודי לאמנות

סדנה

רבדים בלימוד טקסט

אתה המעין

מירון ח׳ אייזיקסון

סיפורי ראשית

רוברטה הסטנס

טקסטים קשים

הרב ד״ר יונתן זקס